פסק-דין בתיק ב"ל 25866-08-13

1.         המערערת, עקרת בית, סובלת מליקויים בתחומים רפואיים שונים, וביקשה לקבוע נכותה     בגינם.

ועדה רפואית לעניין נכות כללית מיום 21.02.13 קבעה לה נכות רפואית יציבה בשיעור משוקלל של 65% בתחולה מיום 01.01.12, וזו נקבעה בגין סכרת עם נוירופתיה, לפי פריט 4 (6)א' לרשימת הליקויים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956.

הוועדה הרפואית ציינה במסגרת פרוטוקול דיוניה (עמ' 3 לפרוטוקול) כי למערערת לא נקבעו נכויות בתחום האורטופדי, בתחום העיניים ובגין לחץ דם.

המערערת ביקשה לקבוע כי איבדה את כושרה לתפקד במשק הבית, וועדה לעניין אי כושר קבעה כי המערערת איבדה 50% מכושרה לתפקד כאמור.

המערערת הגישה ערר על קביעת הדרג הראשון, וועדה לעררים לעניין אי כושר (להלן: " הוועדה") דנה בערר ביום 26.06.13, ודחתה אותו, תוך שהיא חוזרת על הקביעה לפיה המערערת לא איבדה 50% מכושרה לתפקד במשק הבית החל מיום 01.01.12.

            מכאן הערעור שבפנינו.

2.         בדיון שהתקיים בפני בית הדין, חזר ב"כ המערערת על נימוקי הערעור שעיקרם כדלקמן -

א.        החלטת הוועדה אינה מנומקת כדין ואין בה כל התייחסות למצבה הרפואי של המערערת.

ב.         טעתה הוועדה עת ציינה שלא קיים תיעוד רפואי שהמערערת סובלת מבעיות בתחום האורטופדי והעיניים, וזאת בניגוד לממצאי הוועדה הרפואית.

ג.         שומה היה על חברי הוועדה לעיין במסמכים הרפואיים שהומצאו על ידי המערערת ולחלופין לאפשר למערער להמציא מסמכים חסרים.

ד.         בקביעה כי המערערת מסוגלת לבשל ולטפל בכביסה אין די בה כדי לדחות את התביעה, שכן תפקודה של המערערת לא נבדק לעומק ולא ניתנה לה מטלות לצורך בדיקת תפקודה היומיומי.

ה.        המערערת ציינה כי הינה סובלת משברים ביד וברגל אך חברי הוועדה לא התייחסו לטענותיה.

3.         ב"כ המשיב, לעומת זאת, ביקשה לדחות את הערעור, באשר לטענתה לא נפלה כל טעות משפטית בדרך פעולת הוועדה, אשר עיינה במסמכים לרבות דו"ח השיקום וחוות דעת הרופא המוסמך וקבעה כי המערערת לא איבדה את כושרה לתפקד כעקרת בית.

4.          החלטת הוועדה מושא הערעור

א.         בהתאם לסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: " החוק"), ניתן לערער על החלטתה של הוועדה בשאלות משפטיות בלבד. קביעת אחוזי אי כושר להשתכר הוא עניין שבסמכותה המקצועית של הוועדה, כאשר בית הדין לא מוסמך להתערב בקביעה זו, אלא אם מצא טעות משפטית.

ועדה לעררים לעניין אי כושר, להבדיל מוועדה רפואית, פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתם, ובית הדין ישתמש בסמכותו להתערב בהחלטתה אולם זאת רק במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות בחוק (בעניין זה, ראה למשל,  דב"ע שמ/01-1318 יצחק עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו' 60).

            יצוין, שהבסיס הרפואי להחלטת הועדה לקביעת אי הכושר - הוא האבחון הרפואי, כפי שנקבע על ידי הרופא המוסמך, לפי סעיף 208 לחוק. כמו כן,        הוועדה לעררים שדנה בקביעת דרגת האי-כושר, אינה חייבת ואף אינה מוסמכת לבחון בעצמה את מצבו הרפואי של המערער (ראה את שנפסק בדב"ע שמ/01-1318 הנ"ל, וכן עב"ל 327/03 עזאת מוהרה - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 15.04.04).

ב.         הוועדה, שבהרכבה ישבו רופא מומחה שיקום, פקיד שיקום ומומחה תעסוקה, התכנסה ביום 26.06.13, ובפניה הונחו מסמכי תיק הנכות לרבות החומר הרפואי והמידע הסוציאלי. הוועדה קיימה את דיונה במעמד המערערת שתלונותיה נרשמו בפרוטוקול הוועדה בזו הלשון -

" הילדה הצעירה בת 18 לא יכולה לבשל. יש שברים ביד וכל הזמן רוצה לישון ישנה 6-7 שעות ביום רק עושה בבית דברים קטנים קטנים. עושה חלב תה בישול לא עושה יש אישה תבוא כל יום 2-3 עושה ניקיון ובישול. יכולה לשטוף 2 כוסות הרבה לא יכולה ככה יותר משנה.